החלטה בתיק בש"פ 2833/14

1.             לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח), במ"ת 2984-02-12, מיום 8.4.2014, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר שהוגשה על-ידי העורר בנוגע לתנאי חלופת המעצר בה הוא שוהה.

רקע והליכים קודמים

2.             בכתב האישום אשר הוגש נגד העורר (הנאשם 3 בכתב האישום), תופיק דלו - המאורס לאחייניתו של העורר (להלן: הנאשם 1), ופואד אבו מנה - אחיינו של העורר (להלן: הנאשם 2; הנאשמים 2-1 יחדיו, להלן:הנאשמים), נטען כי השלושה עשו יד אחת על-מנת להביא לרציחתו של גבריאל קדס ז"ל (להלן: המנוח), אשר כיהן כראש האגודה האורתודוכסית לצדקה (להלן: האגודה).

           מכתב האישום עולה, כי בין האגודה לבין העורר התפתח מאבק משפטי בנוגע לדירת מגורים המצויה ברחוב אחילוף 22 ביפו (להלן: הדירה), כאשר בחודש דצמבר 2011, החריף המאבק בין הצדדים, בעקבות סירובו של המנוח לדחות דיון משפטי בנוגע לדירה. על רקע זה, ביום 26.11.2011, נשמע העורר כשהוא אומר במהלך שיחה, כי הוא יכול לשלוח למשרדו של המנוח "אחד מבני אחיו" על-מנת שזה "יחסל" אותו, ועוד הוסיף ואמר העורר כי קשריו יאפשרו לו להוציא "אותו [אחד מבני אחיו] אחרי חמש שנים מהכלא". בהמשך לכך, ביום 28.12.2011, במהלך ישיבה של האגודה, איים העורר על המנוח באומרו כי אם יימשך ההליך המשפטי בקשר לדירה -"יהיה דם". בעקבות המאבק על הדירה, העורר גמר אומר בדעתו להביא למותו של המנוח, ופנה לשם כך אל הנאשמים. במסגרת הקשר שנרקם בין השלושה הוסכם, כי הרצח יבוצע ביום 6.1.2012, במהלך חגיגות חג המולד הנוצרי-אורתודוכסי אשר יתקיימו ביפו, ולצורך כך הצטיידו הנאשמים במסכה ובכובע בדמות סנטה קלאוס ובסכין.

           כמתוכנן, ביום 6.1.2012, צעדו הנאשמים בתהלוכת חג המולד ביפו, כשלצידם בני משפחתם - פואד בן רימון אבו מנה ואנטון אבו מנה (להלן: פואד ואנטון), כאשר הנאשם 2 נושא עליו סכין. בשלב מסוים, הגיעו הנאשמים לכנסייה המצויה ברחוב לואי פסטר 7 ביפו, בה התקיים טקס חג המולד, ושם הם התכוונו לרצוח את המנוח. כאשר המנוח עמד בחצר הכנסייה, חבש הנאשם 2 את הכובע והמסכה של סנטה קלאוס, והתקרב, ביחד עם הנאשם 1, לכיוונו של המנוח, תוך שבמקביל מכבה אנטון את האורות בכנסייה. ואולם, המנוח עזב את הכנסייה, בטרם עלה בידי הנאשמים להוציא לפועל את מזימתם. הנאשמים יצאו בעקבות המנוח, וכאשר הוא הגיע לפינת הרחובות יפת-יהודה הימית, הגיח לעברו הנאשם 2 ודקר אותו פעמיים בגבו. לאחר מכן, נמלט הנאשם 2 לדירתו של העורר, שם הצטלם עם פואד ואנטון, כאשר הוא לבוש בחולצה שונה מזו שלבש בזמן הרצח. זאת, על דעתו של העורר, ועל-מנת לבסס עבור הנאשם 2 טענת אליבי שקרי לזמן הרצח.

           בגין מעשים אלו, יוחסו לעורר העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע לאחר מעשה, לפי סעיף 260(א) בצירוף סעיף 261(1) לחוק העונשין.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר ואת הנאשמים האחרים, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשתה סקרה המדינה את התשתית הראייתית שקיימת בתיק, וטענה כי נגד השלושה קמה עילת מעצר, בשל מסוכנותם לשלומו ולביטחונו של הציבור ומחשש לשיבוש הליכי משפט.

           ביום 5.3.2012, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) על מעצרם של העורר ושל שני הנאשמים הנוספים, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בהתייחס לעורר, קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימות די ראיות נסיבתיות, על-מנת לבסס תשתית ראייתית לכאורית נגדו. בין היתר, עמד בית המשפט המחוזי על קיומו של מניע - בדמות הסכסוך המשפטי שניטש בין האגודה לבין העורר בקשר לדירה; על הכחשותיו של העורר בקשר לעצם קיומו של סכסוך זה; על האיומים שהשמיע העורר לעברו של המנוח; ועל היעדרותו של העורר מטקס חג המולד, בו נהג להשתתף מדי שנה, מבלי לספק לכך הסבר המניח את הדעת. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי מחומר הראיות עולה שהעורר הוא "אדם חסר עכבות, המטיל את מוראו ואימתו על הקהילה הנוצרית ביפו", ובהמשך נקבע, כי "על פי התנהלותו [של העורר] עד כה, ניכר כי הוא לא יהסס לפגוע במקבלי החלטות האחרים באגודה". לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי מתקיימות בעניינו של העורר עילות המעצר של מסוכנות לביטחון הציבור וחשש לשיבוש הליכי משפט, ונקבע כי כל חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו של העורר.

           ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, נדחה בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן, מיום 11.3.2012 (בש"פ 1907/12). משהתמשכו ההליכים המשפטיים בעניינם של העורר ושל הנאשמים הנוספים מעבר לתשעה חודשים, הוארך מעצרם, מעת לעת, בהחלטותיו של בית משפט זה (ראו: בש"פ 7691/12, מיום 4.11.2012; ובש"פ 552/13, מיום 31.1.2013).

4.             ביום 4.3.2013, התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר, אשר טען כי העדתם של עדי התביעה הרלוונטיים לעניינו הסתיימה, ולפיכך יש לשחררו לחלופת מעצר. ביום 5.3.2013, הורה בית המשפט המחוזי על עריכתו של תסקיר מעצר בעניינו של העורר, במסגרתו תבחן האפשרות לשחררו למעצר בית בירושלים, תחת פיקוחה של אחותו. מתסקיר המעצר שהוגש בעקבות החלטה זו, עולה כי שירות המבחן התרשם שהמסוכנות הנשקפת מהעורר הינה נמוכה, וכי המפקחים המוצעים הותירו רושם של "אנשים רציניים, סמכותיים, ומכבדי חוק". לפיכך, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית, בבית אחותו שבירושלים.

           ביום 9.4.2013, קיבל בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן, והורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת. בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על שלוש "תכליות" אשר הדריכו אותו בקביעת תנאי חלופת המעצר : א. מניעת חזרתו של העורר ליפו ב. יצירת נתק בינו לבין עדי התביעה ג. הצורך להבטיח את התייצבותו להמשך משפטו. עוד עמד בית המשפט המחוזי על הרושם החיובי שהותירו עליו המפקחים המוצעים, וציין כי נראה שחלה הידרדרות במצבו הרפואי של העורר. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר למעצר בית בירושלים, בפיקוחה של אחותו ובעלה, בכפוף להפקדה של ערבויות וחתימה על התחייבות עצמית, ותחת פיקוח אלקטרוני. בהמשך לכך, הוציא בית המשפט המחוזי צו האוסר על העורר "להיכנס בכל נסיבה שהיא לתחום העיר יפו".

5.             ביום 19.11.2013, התקיים דיון בבקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש העורר, שעניינה העברת מיקומו של מעצר הבית בו הוא נתון מבית אחותו בירושלים, לבית מלון בהרצליה. בהחלטה מאותו היום, קבע בית המשפט המחוזי כי "המתווה המוצע נראה לי", וזאת בכפוף לקבלתן של מספר הבהרות מצידו של מנהל המלון. בית המשפט המחוזי הדגיש אמנם, כי יש למנוע את חזרתו של העורר ליפו, אך לא מצא שיש בקרבה הגיאוגרפית שבין הרצליה לבין יפו כדי למנוע את מעברו של העורר לחלופה החדשה. ביום 20.11.2013, לאחר שנתקבלו ההבהרות המבוקשות ממנהל המלון בהרצליה, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של העורר, והורה כי הוא ישהה במעצר בית במלון בהרצליה, בכפוף ליתר תנאי השחרור. אף בהחלטה זו, מצא לנכון בית המשפט המחוזי להטעים, כי ייאסר על העורר להיכנס לתחומי העיר יפו.

החלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר

6.             העורר הגיש בקשה, שלישית במספר, לעיון חוזר, כאשר בזו הפעם עתר העורר לשינוי מיקום מעצר הבית לביתו בעיר יפו, וביום 8.4.2014, נדחתה בקשתו. בית המשפט המחוזי ציין, כי אחת "התכליות" בקביעת תנאי השחרור של העורר הינה הרחקתו מהעיר יפו, וזאת משום ש"חזרת המבקש [העורר] לעיר בה בוצע הרצח, עלולה לעורר תגובה שלילית". עוד הדגיש בית המשפט המחוזי, כי מחומר הראיות בתיק עולה, כי העורר הוא הדמות שהניעה את הקשר שסופו ברציחתו של המנוח, וכן כי הוא הטיל את אימתו על הקהילה הנוצרית-אורתודוקסית ביפו, תוך שהוא מתעמת עם רבים מהגורמים המובילים את האגודה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, כי עדיין אופפת את אירוע הרצח רגישות מיוחדת, ועצם שהותו של העורר בעיר יפו תפגע במשפחת המנוח ותביא לאי שקט ותסיסה בעיר, שאף עלולה להגיע לכדי התקלחות אלימות של ממש.

הערר    

7.                     בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי נטען, כי הרחקתו של העורר מיפו מבוססת על החשש מפגיעה ברגשות משפחת המנוח ועל אופיו הלעומתי של העורר. טענותיו של העורר מכוונות כנגד שני טעמים אלה. אשר לחשש מפני פגיעה ברגשות משפחת המנוח, הרי שלדידו של העורר, חשש זה אינו מספק בסיס איתן דיו, על-מנת להמשיך ולהצדיק את הרחקתו מביתו, בחלוף כשנתיים וחצי מאז קרות האירוע, במהלכן הוא היה נתון במעצר ובמעצר בית. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי נשען בהחלטתו על מקרים בהם נמנעה חזרתו של חשוד בעבירות מין לסביבתו הטבעית, וזאת על-מנת להגן על קורבן העבירה. ואולם, נטען על-ידי העורר, כי לא ניתן ללמוד ממקרים אלו לענייננו, הן משום שעסקינן בעבירות אלימות ולא בעבירות מין, והן משום שבני משפחת המנוח אינם קורבנות העבירה. עוד הלין העורר על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, לפיהן הוא איש מדון הנתון בעימותים רבים. העורר טען, בהקשר זה, כי זהו תיאור בלתי מבוסס החוטא למציאות, ובפועל הוא איש עסקים מצליח, המקדיש רבות ממרצו וזמנו לטובת הקהילה הנוצרית ביפו. עוד לעניין זה, הדגיש העורר את עברו הפלילי הנקי, והפנה למכתבים מנכבדי הקהילה הנוצרית ביפו, אשר תומכים בהחזרתו של העורר ליפו.

הדיון בערר

8.             במהלך הדיון בערר הדגיש העורר באמצעות בא-כוחו, עו"ד איתן און, כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אין כל אינדיקציה למסוכנות הנשקפת הימנו, כתוצאה מחזרתו של העורר ליפו. לטענת עו"ד און, תמך בית המשפט המחוזי את החלטתו בחשש עמום מפני "חרושת שמועות", דבר שאינו מצדיק את הרחקתו של העורר מביתו לתקופה כה ארוכה. עו"ד און הדגיש, בהקשר זה, כי במשפטו של העורר העידה שורה ארוכה של עדים מקרב הקהילה הנוצרית ביפו, בכלל זאת מטעמה של התביעה, מבלי שהעורר ניסה להשפיע על עדותם או לגרום להם לסגת מעדות זו. לדידו של עו"ד און, אין בסיס ממשי לקביעה, בנסיבות אלו, כי העורר מטיל את אימתו על חברי קהילתו ביפו. עוד ציין עו"ד און, כי העורר הפר, אמנם, את תנאי מעצרו בשתי הזדמנויות שונות, אך הדגיש כי מדובר בהפרות קלות, שאינן מצדיקות את דחיית בקשתו.

           המשיבה, באמצעות באת-כוחה עו"ד ענת בן זאב, התנגדה לקבלת הערר. עו"ד בן זאב סקרה את התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, בציינה כי נערכו למעלה מ-50 ישיבות, במהלכן העידו 33 עדי תביעה. עו"ד בן זאב הוסיפה וטענה, כי המשיבה עושה ככל שביכולתה על-מנת להקל על שהותו של העורר במעצר בית, ונעתרת באופן תכוף לבקשות שונות מטעמו, כאשר ככלל "אנו מסכימים באופן אוטומטי לכל בקשה שהיא מחוץ לעיר יפו". יתר על-כן, עו"ד בן זאב, הוסיפה והצהירה על נכונותה של המשיבה להסכים לכל הקלה נוספת בתנאי שחרורו של העורר, ובכלל זאת להוספת מפקחים נוספים, בהדגישה כי הבעיה היחידה היא חזרתו של העורר ליפו.